מה כדאי לקחת בחשבון כדי לקבל את ההחלטות הנכונות לגבי הקצבאות שיאפשרו לכם לחיות ללא דאגות
בטור הקודם כתבנו על חשיבות תכנון הפרישה, היות שמדובר באירוע בעל השלכות משמעותיות ובלתי הפיכות, וכן פירטנו על מקורות שונים של החיסכון העומדים לרשות הפורש.
בטור היום נעסוק במסלולי ההורשה, הקובעים מה יקרה במותו של הפורש, וכן ניגע בקצרה בסוגיית מיסוי החיסכון הפנסיוני בעת פרישה.
הפנסיה לא מתה
אדם הפורש לפנסיה ומבקש לממש את החיסכון הפנסיוני שלו כקצבה חודשית, יידרש לבחור בטרם קבלת הקצבה הראשונה מה יהיה מסלול ההורשה שלו. מסלול ההורשה קובע האם ולמי תהיה זכאות לקבלת הפנסיה (כולה או חלקה) לאחר מות הפנסיונר, ומורכב משני מסלולים עיקריים.
הראשון, מספר קצבאות מינימלי, מגדיר את מספר הקצבאות שהקופה תשלם למוטבים של הפנסיונר, במקרה שבו לא זכה ליהנות מהן באופן אישי. לדוגמה, במסלול של מינימום 120 קצבאות, אם הפנסיונר נפטר לאחר שקיבל 80 קצבאות, הקופה מחויבת להמשיך לשלם 40 קצבאות נוספות למוטבים. אם הפנסיונר קיבל באופן אישי יותר מ-120 קצבאות, לא תשולמנה קצבאות נוספות למוטבים לאחר מותו.
באופן כללי, ניתן לומר כי בפוליסות ישנות (שהחלו עד שנת 2001) ניתן לבחור בין מספר אפשרויות של תקופות ההבטחה (ללא הבטחה, 60 קצבאות או 120 קצבאות); בפוליסות חדשות (שהחלו לאחר 2001) נוספו תקופות הבטחה של 180 קצבאות ו-240 קצבאות, וכיום ניתן לבחור כל מספר מינימלי של תשלומים.
המסלול השני, שיעור הפנסיה לשארים, מבטיח שיעור מסוים מקצבת הפנסיונר לשאריו החוקיים. בדרך כלל מדובר באלמן או אלמנה, אך במקרים מסוימים ייתכן שגם ילד בעל צרכים מיוחדים או הורים נתמכים ייהנו מקצבה זו. בקרנות פנסיה השיעור המינימלי הוא בדרך כלל בין 30% ל-100%; בפוליסות ביטוח השיעור המקובל הוא 60% או 100%, אך יש גם פוליסות המאפשרות שיעור אחר, בהתאם לרצון הפנסיונר.
פוליסות ביטוח מאפשרות מסלול הורשה אחד - קרי מספר קצבאות מינימלי או שיעור פנסיה לשארים. קרנות פנסיה חדשות מאפשרות שילוב של שני המסלולים.
חשוב להדגיש כי בכל מסלולי ההורשה, הפנסיונר נהנה מקצבה לכל חייו ללא שום מגבלה. עם זאת, ככל שההבטחה שמבקש הפנסיונר לאחר מותו, גבוהה יותר, כך הקצבה האישית שלו תהיה נמוכה יותר. כמו כן, במסלול המבטיח קצבה לבן/בת הזוג, הקצבה החודשית שמקבל הפנסיונר, תושפע מגיל בן/בת הזוג בתחילת תשלום הקצבה לפנסיונר.
מיסוי פיצויים וקצבה
מס הכנסה מהווה שיקול משמעותי מאוד בקבלת ההחלטות על אופן מימוש החסכונות הפנסיוניים. ראשית נבהיר, כי קצבה היא הכנסה חייבת במס. יחד עם זאת, ניתן פטור מסוים ממס על קצבה ויש קצבאות שאפילו פטורות לחלוטין ממס.
במקביל, גם פדיון כספים הוניים מתוכניות הפנסיה השונות יכול להיות פטור ממס. כמו כן, קיים קשר הדוק בין קבלת פיצויים פטורים ממס בגין שנות העבודה של החוסך, לבין קבלת פטור ממס על קצבה. מי שקיבל פיצויים פטורים ממס, פוגע בפטור שהוא יכול לקבל על הקצבה.
הקשר בין שני הפטורים מכונה בפקודת מס הכנסה "נוסחת השילוב", ששונתה ב-2012. השינוי נוגע גם לחוסכים הצעירים, היות שהוא הרחיב את הפגיעה בפטור על הקצבה למי שמשך פיצויים פטורים בשלב כלשהו בחייו התעסוקתיים (מה שנוגע כמעט לכל חוסך).
שינוי זה נכנס לתוקף במהלך חודש מאי 2012 רטרואקטיבית לתחילת השנה, ועל כן לפורשים במהלך אשתקד, או כאלו שפרשו קודם לכן אך לא הגיעו לגיל הזכאות לפרישה עפ"י חוק, ניתנה אפשרות לבחון באופן פרטני את הנוסחה ה"ישנה" (קודם לתיקון) לעומת ה"חדשה".
סקרנו בקצרה את ההחלטות המרכזיות העומדות בפני הפורש לפני מימוש החיסכון, שעליו עמל במשך שנות עבודתו. חיסכון זה ילווה אותו להמשך חייו מיום הפרישה ואילך. בעידן שבו תוחלת החיים הולכת ועולה בעקביות, נדרשת תשומת לב מיוחדת להחלטות חשובות אלו.
המאמר פורסם בגלובס. הכותבים הם מנהל המטה המקצועי במבטח סימון מקבוצת הביטוח מגדל והמנהל המקצועי של תחום "חיים חדשים" במגדל. אין לראות בסקירה זו ובאמור בה ייעוץ פיננסי ו/או פנסיוני כהגדרתם בחוק. בכל מקרה, בטרם קבלת החלטה יש להיוועץ בבעל הרישיון המתאים